<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ר"ו</h1>
<h2>דף קיב.</h2>
דין זה בא לפני גדול שבדיינים אשר בארץ ראובן צוה מחמת מיתה ואמר תנו לפלונית בתי כל חובותי וכל מטלטלי ובית שהיא דרה בו עם (בעלי) [בעלה] ובניה עמה אני רוצה שתזכה בו לדור בו שלש שנים ותנו לבן בני מחוב פלוני כך וכך. וכל אותו בית שבתי דרה בו היום שהי' ממושכנת אצלי בכך וכך, יזכה בו בן בני לאחר שלש שנים ומגו (מראיה) [מרעיה] אתפטר לבי עלמיה. ומינה אפוטרופוס בחייו לפני עדים כשרים על כל נכסיו לעשות ככל אשר צוה ובאו העדים וכתבו לאחר מותן שטר הלוואה וחתמו ונתנו ביד כל אחד שטר להיות ביד כל אחד ואחד ראיה ולזכות כפי אשר צוה. לאחר ימים קם א' לערער ולטעון בעד היתום שהוא בן הבן. ואמר כי בן הבן הוא יורש והוא זוכה בכל הנכסים ואחר כן אם תוכל הבת להוציאה מיד היורש בכח מתנתה תוציא ואם לאו לא תוציא והבת היתה מוחזקת בבית ובכל המטלטלין כלן ובאו לדין לפני יחיד מומחה לרבים ואחר שבאו לדין מנו בית דין אפוטרופוס א' שקם בשביל היתום וקם הטוען בשביל הבת והביא שטר מתנתה לפני בית דין. מה עשה זה אפוטרופוס נתן עצה ליורש שיכנס בבית שדרה בו הבת בעת שאין הבת שם ויסגר הדלת בפניה וכן עשה. דן את הדין הדיין המופלא שהדין עם היורש ושלו הוא תובע והביא לראיה האי דגרסי' בבבא קמא פרק הגוזל (דף קי"ב) בר חמוה דר' ירמיה טרק גלא באפי דר' ירמיה אתא לקמיה דר' אבין אמר שלו הוא תובע אמר ליה ר' ירמיה והא אית לי סהדי דאחזקי בה בחיי אבוה אמר לי וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין. ולא והתניא בין גדולים בין קטנים חייבין אמר ליה הרי מחלוקת סומכוס בצורך גדולים חייבים קטנים פטורים. א"ל איכפל כולי עלמא כסומכוס לאפקועי לדידי ואמר הדיין הגדול שהלכה כר' אבין דסבר לה כסומכוס במלתא דאית ליה חזקה דאבהתיה כדאמרי' במסקנא דשמעתא.
